הנה הרגע לו כולנו מחכים תמיד. בכל עונה של “משחקי הכס”, הפרק הלפני אחרון הוא פרק ממוקד וגדול מהחיים. גם הפעם, “מעבר לחומה” (Beyond The Wall) הוא פרק שעומד במיטב המסורת של הסדרה. לא נגיד עליו שהוא מושלם, אבל מכמה בחינות הוא היה מעל ומעבר לציפיות.
מכאן מתחילים ספוילרים משמעותיים לפרק, ראו הוזהרתם!
לא רק מעבר לחומה
“משחקי הכס” תמיד מדלגת בין דמויות ובין לוקיישנים. בפרקים הממוקדים יותר, דילוגים כאלה קורים הרבה פחות, והיו בעבר אף מספר פרקים שלא דלגו בכלל, אלא התרחשו כולם רק במקום אחד, כמו הקרב על הבלאקווטר, קרב הממזרים או הקרב על החומה. קרבות גדולים, כנראה, דורשים את כל תשומת ליבינו. ב”מעבר לחומה” נמצא איזון מוצלח לדילוגים האלה.
הפעם, הדילוגים היו מחוברים מאוד למה שהתרחש במרכז הפרק. תחילה ראינו התרחשויות בווינטרפל, שחתכנו מהן ואליהן בתזמונים טובים, כך שהן הרגישו קשורות ומחוברות לאירועים מעבר לחומה. ההתרחשויות עצמן היו די מרגיזות – נדמה שעקשנותה של אריה, גם אם מובנת, מוצאת קצת מפרופורציות. ההימור של בייליש שאריה לא תחשוף לסאנסה שהיא מצאה את המכתב אצלו הוא הימור מוגזם ולא סביר. אבל זה לא עיקר הפרק, ונראה כיצד הסכסוך יסלים בפרק הסיום. מי יודע, אולי זה אפילו יתקדם באופן מעניין משנדמה.
מלבד ווינטרפל אנחנו רואים גם את טיריון ודאינריז. כאן זה מתקשר באופן עוד יותר ישיר, שכן לדאינריז אכפת מאד מהמסע הזה, ומכמה מהאנשים שיצאו אליו. בהמשך, כמובן, היא מתקשרת למסע באופן הרבה יותר ישיר. מבנה הפרק הזה טוב כיוון שהוא לא כולא אותנו מצפון לחומה, ועדיין שומר על תחושת “משחקי הכס”, בה כמה דברים קורים במקביל זה לזה. מנגד, הוא עדיין מתמקד במה שחשוב באמת – ג’ון וחבורתו.
מתוך משחקי הכס (תמונה באדיבות HBO)
הכפור מצמיח לו כנפיים
מלבד מספר הסתיגויות, כל מה שקורה מעבר לחומה נפלא. יש משהו מעט זול בלהפגיש דמויות כמו טורמונד והכלב לשיחה. מרגיש כמו סיפוק מעריצים סתמי. למרות זאת, זה עובד נפלא. השיחות השונות בין הדמויות מהנות ומספקות, הן לא ארוכות מדי אבל הן מספיקות כדי ליצור תחושה מינימלית של אחווה בין האנשים האלה. אנחנו משוכנעים שלמרות מטרותיהם השונות, יש להם סיבה טובה לעבוד יחד, ולגבות האחד את השני.
בריק דונדריון אף זוכה לפיתוח דמות מוצלח, והשיחות שלו עם ג’ון על אדון האור ממוקמות היטב, במיוחד כהכנה למותו של תורוס. דונדריון תמיד הרגיש כמו דמות שטוחה יחסית, עם פוטנציאל להיות יותר ממה שהוא. בפרק זה הוא הראה לנו סוף סוף צד יותר מורכב שלו.
מותו של תורוס לא אומר בהכרח שלדונדאריון אין יותר כהן. אין דרך לומר בוודאות, אבל יכול מאד להיות שזה תורו של הכלב להיות כהן עכשיו. הוא אולי אינו רוצה זאת, אבל גם תורוס לא היה כהן דתי במיוחד לפני שאדון האור דרש את זה ממנו. כהן אש שמפחד מאש זה רעיון נפלא, לפחות בשביל הצופים, ואנחנו אמנם מחבבים את סנדור, אבל יש לזכור שעל ידיו מותם של עשרות אם לא מאות אנשים, וחלקם חפים מפשע – לכפות עליו להתמודד עם להבות נשמע כמו עונש הולם, ודרך בטוחה לגאולה, לפחות בעיניו של ראהלור, אל האור והאש והחיים.
החלק המעיק ביותר בפרק היה, ככל הנראה, הגישה המוזרה שלו למוות. תורוס נהרג, וזה היה באמת חבל. גם טורמונד היה קרוב מאד למות במוות מזעזע בסגנות “המתים המהלכים”, אבל שרד. את האמת? גם אני עוד לא מוכן למוות של הג’ינג’י הנפלא הזה. אבל גם לנד, לרוב ולאוברין לא היינו מוכנים, אז מי שואל אותנו?
בפועל, כחצי מהמשלחת נהרגה, אבל חוץ מתורוס כולם היו אנונימיים. וזה היה די מרגיז. מילא נהרגו דמויות שלא הכרנו, אבל אלה לא היו דמויות אפילו. באף שלב לא הציגו לנו כמה אנשים בדיוק יצאו אל המסע, אלא אם עצרתם מדי פעם לספור. אנחנו לא טרחנו. בכל פעם שמישהו צריך היה למות, ניצב חדש היה מופיע רק כדי ליפול לידיהם של זומבים זועמים.
מתוך משחקי הכס (תמונה באדיבות HBO)
זאת עצלנות די מעיקה מצד ההפקה. אפשר היה לתת להם שמות, לפחות, להראות את פניהם פעם או פעמיים יותר לפני שנהרגו פתאום. לא רק שלא אכפת לנו מהם כשהם מתים, זה גם מצחיק, כי פתאום אנו רואים כיצד מישהו שלא היה שם קודם נהרג. זה הופך את סצנות המוות הקשות האלה לפארודיה על עצמן, מה ששובר לחלוטין את המתח והאימה של הפרק הזה, שדווקא אפקטיבי ביותר כשהוא לא מפספס בעוז שכזה.
לגבי מות הדרקון, היה צפוי שדרקון אחד ימות בעונה הזאת. תחילה חשבנו שסרסיי תהייה זו שתהרוג דרקון, אך לאחר שעלו תאוריות שמלך הלילה יהיה מי שירכב על הדרקון השלישי מול ג’ון ודאינריז, זה נהייה הגיוני מאד לפתע. צפוי או לא, הסצנה בה הדרקון נפל הייתה קשה וטראומטית ביותר, מסוג השיאים שרצינו לראות בפרק טרום סיום.
הנפילה של ג’ון למים הייתה אולי החלק המיותר ביותר בפרק. היא יצרה אצלינו ציפיה שמשהו יקרה מזה, שהוא ישאר צפונית לחומה ויחשב כמת. זה יכול היה לפתח כיוון עלילתי מעניין לג’ון. כמו בהרבה מקרים קודמים בעונה זו, סתם עוד הזדמנות שהפספסה לה. לא היה שום טעם שהוא יפול, אם בסוף הפרק הוא כבר שוב היה עם דאינריז. יכל לומר לה ברגשנות שהיא המלכה שלו גם בלי זה. אלא אם היוצרים היו צריכים למצוא סיבה להרוג את בנג’ן, אבל לא זכרנו אותו גם ככה עד שהוא הופיע סתם כדי למות.
בפרק הבא
בפרק סיום העונה כולם הולכים להיפגש. ג’ון, דאינריז וסרסיי ישבו לדון על עתידה של ווסטרוז, כאשר מולם יהיה זומבי נשכני. מעלה מלך תהייה מוקפת בספינותיה, חיליה ושני דרקוניה של דאינריז. איך זה הולך להיגמר? כנראה שלא נעים.
אין שום סיכוי שבעולם ששתי המלכות פשוט ילחצו ידיים ויאמרו “סבבה, בוא נלך לצוד זומבים מעבר לחומה”. יהיה איזשהו הסכם, איזושהי ציפייה הדדית, אבל משהו חייב להשתבש. הרבה דברים, למעשה.
תקוותי היא שנראה את עלילת ווינטרפל מתקדמת למקום משמעותי כלשהו כבר העונה. אם לא, נאלץ לחכות שנה ואף יותר כדי להבין מה לעזאזל התכניות של בייליש, ואיך בראן משתלב בכל המלחמה הזאת.